החלטה בתיק ת"א 544-07

בפני בקשה לדחיית התובענה על הסף לפי סעיף 100 לתקנות סדר הדין האזרחי התשמ"ד-1984 (להלן: "התקסד"א") או לחילופין מחיקה על הסף לפי סעיף 101 לתקסד"א.

מבוא

המבקשת מס' 1 הינה ועדה מקומית אשר בזמנים הרלוונטיים לכתב התביעה נתנה היתר בניה למבקשים 2-3, אשר גרים בשכנות למשיב.

ברקע הדברים, כפי שעולה מכתב התביעה, עיקר טענות המשיב (התובע) כלפי המבקשים (הנתבעים בתובענה) כי נגרמו לדירתו נזקים בסך 289,261 ש"ח כתוצאה ממתן היתר בניה שלא כדין וכתוצאה מביצוע חריגות בניה על ידי המשיבים 2-3.

המבקשים מעלים מספר טענות לעניין דחיית התובענה על הסף, כדלקמן:

א.      היעדר סמכות לבית משפט זה לדון בטענות כנגד מתן היתרי בניה, שכן הסמכות נתונה לבית משפט לעניינים מנהליים.

ב.       שיהוי - היתר הבניה ניתן ביום 14/5/00 ואילו התובע בחר להעלות טענותיו רק ביום 13/5/07 ולפיכך מתקיים שיהוי ניכר.

ג.        מניעות - התובע נתן הסכמתו להיתר הבניה ולפיכך אינו יכול לחזור בו.

ד.       מעשה בית דין/השתק פלוגתא/השתק עילה.

המשיב התנגד לבקשה וטען כי דין טענות המבקשת להידחות.

דיון

            עפ"י תקנות 100 ו- 101 לתקסד"א רשאי בימ"ש לדחות תובענה על הסף או למחוק תובענה על הסף, אך הוא אינו חייב לעשות כן. מחיקת תביעה ובוודאי דחיית תביעה על הסף, הם אמצעי חמור שיש לנקוט בו רק במקרים קיצוניים ודרסטיים ובית משפט מעדיף תמיד, הכרעה עניינית על פני פתרון דיוני. ראה לענין זה ע"א 335/78 שאלתיאל נ' שני, פ"ד ל"ו (2) 151, 155 - 156.

 סילוקה על הסף של תובענה הוא צעד דראסטי. יש להשתמש בו רק כאשר כלו כל הקיצין וברור     שהתובע לא יוכל לקבל את הסעד שביקש, אפילו הוכיח את כל העובדות הכלולות בכתב התביעה.

(ראה לעניין זה: ע"א 109/84 ורבר ואח' נ' אורדן תעשיות בע"מ ואח' פ"ד מא (1) 577; ע"א 642/89 עזבון המנוח מאיר שניידר ז"ל נ' עיריית חיפה פ"ד מו (1) 470; ע"א 50/89 פרופ' רות ליטן נ' פרופ' חיים אילתה ואח', פ"ד מ ה (4) 18; ע"א 450/78 מדינת ישראל נ' זאב יוליס, פ"ד כד (2) 522; ע"א 693/83 שמש נ' רשם המקרקעין תל אביב יפו, פ"ד מ (2) 668).

אכן בענייננו, כטענת המבקשים וכפי שפורט בתחילה, היו התדיינויות רבות ומסועפות בין הצדדים. יחד עם זאת, בבואי לבחון את הבקשה, את הסעדים להם עותרים התובעים בתביעה הנוכחית, ובשים לב להלכה הפסוקה ולדין, המסקנה היא כי יש לדחות את הבקשה, על כל חלקיה.

כאמור בתגובת המשיבים, לא הניחו המבקשים את התשתית העובדתית המתאימה לתמיכה בטענותיהם המקדמיות, וממילא, ולאחר בדיקת הטענות המועלות לגופו של עניין, אין בפי המבקשים טענה שיש בה להצדיק סילוק התביעה על הסף. אפרט את דבריי.

סמכות עניינית

ב"כ המבקשת טען כי הסמכות לדון בטענות כנגד היתר בניה, תוקפו או ההליכים הקודמים למתן היתרים אשר הוצאו על ידי ועדה מקומית נתונה לועדת ערר ו/או לבית משפט לעניינים מנהליים ולפיכך אין לבית משפט זה סמכות  לדון בתוקפו של היתר הבניה.

ב"כ המשיב טען כי התובענה דנן היא תביעת נזיקין רגילה במסגרתה הוא עותר לפיצוי נזקיו בשל רשלנותה של הנתבעת 3 ולפיכך המדובר, לכל היותר, בעניין שהינו סמכות שבגררה במסגרתה יהא צורך לברר מהי התב"ע החלה על המקרקעין נשוא כתב התביעה ולקבוע האם היתר הבנייה שניתן למשיבים 2-3 ניתן כדין.